האם ילד שבחר חוג צריך להתמיד בו? האם ילדים יכולים להתחייב?
צוות מנחי "דיאדה" מציע טיפים לקראת ההרשמה לשנה הבאה.
העובדות ידועות: חוגים בגיל צעיר מתחילים מאתנו, ההורים... אנחנו בוחרים, אנחנו חושבים מה יתאים לילדנו, אנחנו מזהים את המדריך המקצועי, ואת החוג שנראה לנו מעשיר וגם בטיחותי. אנחנו חוזרים הביתה עם הבשורה: "חמודי, מצאתי לך חוג ממש נהדר. עושים שם כיף, אתה בטח תהנה".
המילה "חוג" עוד לא ממש מובנת ומשמעותית לילד בגיל הצעיר. הוא יודע שהולכים עם אימא או עם אבא, למקום שבו נמצא ה"מדריך", ומנסים לעקוב אחרי מה שקורה שם. לפעמים זה באמת מרגש ומלהיב את הילד או מתאיםלו, ובפעמים אחרות הוא או היא לא מוצאים את עצמם מקומם שם, בוכים ורוצים הביתה.
במשך כל השנה אנחנו נתקלים בשאלות של הורים בנושא החוגים. לקראת בחירת החוגים לשנה הבאה, הנה כמה עצות שימושיות בנושאי בחירה והתחייבות:
• כדאי לנסות יותר מ"חוג" אחד בתחילת השנה (אבל לא למעלה משלושה), כדי לאפשר לילד "להרגיש" את המקום, ולבחור במה שמתאים לו. אולי אתם חשבתם שכדאי לו לבחור בחוג "פיסי" כדי לקדם את יכולותיו בנושא זה, אבל הוא נמשך הרבה יותר לחוג תיאטרון? תנו לו לנסות, ועקבו אחרי נטיות לבו.
• לא להעמיס. חלק מהקושי של ילדים בהתחייבות לאורך זמן, נובע מעומס רב שמוטל עליהם: הגן שלפעמים נמשך עד אחר הצהריים, פגישות עם חברים ועוד. אם הילד הולך לכמה חוגים, הוא עלול להרגיש עמוס ולאבד עניין.
• לבחור בהתאם לילד. ילדים צריכים חוג שיעניק להם תחושה של שייכות ושל הנאה. בכל חוג טוב (במיוחד כאשר יש על החוגים פיקוח מקצועי) יוצעו ערכים נלווים להנאה: מוסיקליות, תנועה, משחק, חברתיות. אך על=מנת שהילד יוכל ליהנות מן הערכים הללו, עליו להרגיש שייך למה שקורה. ילדים צעירים (עד גיל חמש) זקוקים לזמן ארוך להסתגלות, או להשתתף בחוג בלוויית הורה. ילדים קצת גדולים יותר (מגיל חמש-שש) זקוקים לאפשרות בחירה שהולמת את הנטיות הטבעיות שלהם.
אם אתם רוצים לקחת את הילד דווקא לחוג ש"יקדם את התחומים החלשים שלו", חשוב להבהיר לו בדיוק את כוונתכם, לראות איך הוא מגיב, ולנהוג בהתאם. יש ילדים שישמחו "להתקדם" במשהו שקשה להם, ואחרים יראו בכך עונש. במקרה כזה, עדיף לוותר ולא להיגרר למלחמות.
• התמדה היא דבר חשוב, אבל... התמדה לא מופיעה בגיל צעיר מאוד, וזה בסדר. ילדים צעירים, בראשית הלימוד בבית ספר וגם אחר כך, זקוקים לפעמים למגוון של התנסויות. הם "מתמידים" בהמון דברים בחייהם, ולא תמיד מבחירה: הם חייבים ללכת לגן או לבית הספר, הם חייבים ללכת לישון בשעה מסוימת, לאכול, ולהשתתף בארוחת שבת אצל סבא וסבתא... החוג הוא המקום להיות עצמם ולהתנסות, ואם הילד רוצה לפרוש, זו צריכה להיות זכותו. וממש אין להילחץ ולהקיש מאי התמדה של ילד בחוגים לגבי יכולת ההתמדה שלו בעתיד.
• אם לילד קשה להתמיד, כדאי בכל זאת לבדוק מה קורה בחוג, איך היחסים עם המדריך? האם הוא הצליח להשתלב בקבוצה החברתית? מהם בעצם קשייו? הבירור לא צריך להיעשות כדי לגרום לילד להישאר בעל כורחו, אלא כדי להבין מה קורה לו, ומה מפריע? האם זה ילד אחר ש"הציק" לו? האם זה קושי שלו להצטרף לסוג הפעילות? לפעמים, התייעצות עם המדריך או עם האחראי על החוגים ברשת, יכולה לשנות את התמונה מקצה לקצה.
• ציפיות לא ראליות. במקרים מסוימים הקושי להתמיד נובע מכך שלילד היו ציפיות לא מציאותיות: הוא דמיין חוג כדורסל כמקום שבו כל הזמן זורקים לסל... וזה לא כך! חלק גדול מהזמן רצים, מתאמנים בכדרור. בקיצור, זה לא מה שהוא חשב, ועכשיו צריך לעזור לו להתאים את הציפיות למציאות, ולראות אם בעולם המציאותי החוג עדיין מתאים לו...
• התחייבות וחברים טובים. לא פעם, ילדים קצת יותר גדולים באים לחוג בגלל החברים, ומאותה סיבה גם עוזבים אותו. זה נורמלי, אך כדאי לעזור לילד להבחין שהוא בחר בחוג בגלל הילדים האחרים, ואולי בפעם הבאה כדאי לעזור לו לבחור מתוך מה שהוא עצמו מרגיש.
בחירה נעימה ושנת חוגים מצוינת לכולנו!
| כתבות נוספות בנושא:
|
לצפייה במגוון החוגים של דיאדה לחצ/י כאן |
