דיאדה - דף הבית
1-700-700-815
facebook
דף הבית > מאמרים וסרטים מקצועיים > כתבות בנושאי ילדים > לא רוצה אותו פה!

לא רוצה אותו פה!

למגוון פעילויות, חוגים, סדנאות והפעלות מיוחדות היכנסו לדף פעילויות לילדים

לידת אח היא אירוע לא קל בחיי הבכור. כמה דוגמאות לבעיות שהורים נתקלו בהן, ולפתרונות מעשיים מאת מומחי דיאדה.

מאת: רונה רענן שפריר.

משיחות עם אימהות, עם אבות ועם אנשי מקצוע עולה עובדה אחת ברורה: גם אם תקראו את כל ספרי הפסיכולוגיה והחינוך הקיימים על המדף, ותנסו את כל השיטות האפשריות להכנת ילדכם הבכור להולדת האח או האחות -  קשה למנוע את המשבר הצפוי. התיאוריות הפסיכולוגיות מבקשות מכם לגלות סבלנות רבה ולנהוג בילד ביד רכה, אלא שקל לומר זאת וקשה לבצע. בייחוד כשאתם לאחר לילה ללא שינה, מטופלים בעולל בן-יומו, וילדכם - שעד לא מזמן היה חניכה המצטיין של מרי פופינס - הפך לגרסה ילדותית של ד"ר ג’קיל ומיסטר הייד.

בכל זאת, הניסיון המצטבר של מומחי דיאדה  מלמד שגישה נכונה ועקבית של ההורים, יכולה לסיים את המשבר במהירות. להלן כמה שאלות שנשאלו ע"י הורים ולצידם פתרונות מעשיים. בהצלחה!

מקרה ראשון: היא מנסה לפגוע ברך הנולד 

להילה בת השלוש נולד אח קטן. הוריה טוענים שהילה מנסה לפגוע בו בכל דרך אפשרית: היא לוקחת את המוצץ שלו ומחביאה אותו, מטלטלת את מיטתו בפראות ועוד. מה עושים?
מומחי ההורות של "דיאדה" מסבירים: "הילה כועסת על-כך שהאח הנולד גזל את מקומה במשפחה, ולכן היא מנסה להילחם. ועדיין, עם כל ההבנה והאמפתיה למצבה, חשוב שלא לאפשר לה בשום פנים ואופן לפגוע בתינוק. הילה צריכה שהוריה יעמידו בפניה גבולות ברורים, מתוך הבנה לתחושות הפחד והכאב שלה, בלי להשתמש בהגדרות שליליות כמו  'היא הפכה לילדה רעה’".
עם ילדה בת שלוש אפשר בהחלט לשוחח. אפשר לדבר אתה ישירות, כמו עם אדם מבוגר יותר, ולהסביר בבירור: "את כועסת על אחיך כי הוא דורש מאתנו המון זמן והמון תשומת לב. אבל אחיך קטן ולא מבין, ואנחנו לא מרשים לך להרביץ לו".


ד"ר אלטה סולטר, מחברת הספר "גם הילד יודע" (הוצ’ אחיאסף), מציעה במקרה כזה לאחוז בילדה בחיבוק תקיף ועדין, ולמנוע ממנה להתקרב לתינוק. סביר להניח שבאותו רגע היא תבכה ותנסה להשתחרר מהחיבוק, אבל זוהי דרך חיובית לפרוק את רגשות הכעס: עליכם, במקום על התינוק. תוך כדי החיבוק, ההורים יכולים להסביר שוב ש"מותר לכעוס, אבל אסור לפגוע באחיך".


ד"ר סולטר מזהירה מפני ניסיון לפתור את הבעיה באמצעות פרסים ועונשים, מכיוון שהילדה תעמיד פנים כאילו היא מתנהגת יפה לאחיה, אך הצורך הראשוני שלה הוא להפגין את כעסה, וכשזה לא מתבטא, יתכן שהיא תנסה לפגוע באחיה בצורה ערמומית. גם שחנאי סבורה שהדרך הטובה ביותר היא לטפל בזעם באופן ישיר, ולהניח לו להתבטא בצורה בלתי מזיקה. אפשר להשתמש במשחק, אפשר להציע בובה שמותר להרביץ לה, והכי חשוב  - יש להניח לרגש הקשה להתפרק בתוך מסגרת בטוחה.

מקרה שני: מדוע הוא מרביץ לאימא? 
מאז שנולד אח לעמית, התנהגותו השתנתה לחלוטין. עמית מקלל את הוריו, צורח עליהם ולעתים גם מנסה להרביץ להם. מה עושים?
"צריך לעצור את הילד ולשים לו גבולות ברורים", אומרים המומחים, "גם אם ההורים מכירים בכך שלבנם קשה עם המצב החדש, הכרחי להבהיר לו שביטויי אלימות מילולית ופיסית הם דבר שאינו מקובל בבית. אפשר לעזור לו ע"י כך שנחבק אותו מיד כשהוא מתפרץ עד שהוא יירגע. רצוי גם לומר לו בזמן החיבוק: " נראה לי שאתה כועס מאוד, כי אני מטפלת כרגע באחיך ולא בך. גם לי עצוב עכשיו כי יש לי פחות זמן להיות אתך, אבל אשמח לשחק אתך אחר כך". לפעמים משפטים כאלה נראים להורים משונים ו"פסיכולוגיים" מדי, אבל אם הילד שומע במלים ברורות שאתם מבינים ומפענחים את מה שהוא מרגיש בתוכו, זה יכול לעזור לו מאד".

מקרה שלישי: המורדת
מאז הולדת אחותה התחילה מאיה, בת הארבע, למרוד בהוריה ולהתעמת אתם בכל דרך אפשרית. "נדמה כאילו  היא כל הזמן מחפשת על מה אפשר לריב איתנו", אומרת
אמהּ, "ובמצב כזה, גם בלי תינוק בבית, אפשר לאבד במהירות את שפיות הדעת".


הצד החיובי של העניין הוא שמאיה ברורה מאוד במה שהיא מרגישה, ומבהירה כמה קשה לה. הדרך, כמו במקרה הקודם, היא לעזור לה לראות מה היא מרגישה. למשל, כשמאיה מתעקשת שהיא לא רוצה לישון, ואומרת: "אני לא הולכת למטה בכלל הלילה", ההורים יכולים לומר: "את לא רוצה ללכת למיטה כי קשה לך להיפרד מאיתנו, אבל אין ברירה. אם את צריכה, אחד מאתנו יהיה אתך, עד שתרדמי". בכל מקרה, צריך להיות עקביים: לשדר שאתם מבינים - אבל יש לכם גבולות. יתכן שבהתחלה מאיה תגביר את המרד, ותבדוק אתכם, אבל אם תמשיכו להיות מבינים וברורים – זה יעבור.

מקרה רביעי: הגמילה הופסקה 
יובל בת הארבע נגמלה כבר מזמן מהחיתולים וגם מהבקבוק, אולם מאז שנולד אחיה היא חזרה להתנהגויות תינוקיות: היא מרטיבה בלילה, מבקשת בקבוק חלב בכל פעם שאחיה שותה חלב, מבקשת מוצץ, ואפילו מסרבת להתלבש בעצמה. אמהּ של יובל אומרת שמעבר לכך שהמצב מתסכל, הוא נתפס בעיניה גם כמדאיג. מה עושים?


נסיגה בהתנהגות במצבי משבר היא תגובה ידועה למצבי לחץ, וגם אנו, כמבוגרים, נסוגים בהתנהגותנו בתקופות משבר: חלק מאתנו חוזרים לעשן, אחרים מוצאים פורקן באכילה ועוד ועוד. לכן אפשר להבין את נסיגת הילדה להתנהגות תינוקית, שהיא טבעית לשלב המשבר, ואיננה מדאיגה במיוחד. בעצם הנסיגה להתנהגות התינוקית, הילדה מנסה לומר לנו שהיא אומנם גדולה יותר מאחיה – אך אסור לשכוח שגם לה יש צרכים של קטנה.  לכן חשוב שתרגיש שאיננו דוחים את צרכיה הינקותיים, ושאנו מאפשרים לה לפעמים להיות  שוב "הילדה הקטנה שלנו". 

מקרה חמישי: רוצה להישאר בבית
לאורי בן השלוש ברור שיש חגיגה בבית: אימא לא הולכת יותר לעבודה אלא נשארת בבית עם התינוק, והוא מניח ששניהם מבלים יחד זמן "כיפי" ורק הוא מפסיד. אורי לא מבין מדוע הוא צריך בכלל להיות בגן ולהפסיד את כל הכיף? וכך, בכל בוקר פורצת מריבה, שבמהלכה מתעקש אורי להישאר בבית עם אימא בדיוק כמו אחיו הקטן. האם צריך 'להתעקש כנגדו' או לוותר לו?


מצד אחד, דווקא בימים שאחרי הלידה, חשוב מאוד להמשיך לשמור על המסגרת הקבועה של הילד, כי מסגרת זו מקנה לו יציבות וביטחון. לכן צריך להסביר שכדאי לו להיות בגן, בדיוק כמו שהיה לפני שהתינוק נולד. אפשר להזכיר לו דברים שהוא אוהב לעשות שם, אפשר לשתף את הגננת – שתעניק לו יותר תפקידים ותעזור מצד הגן.
מצד שני, אם הילד מתעקש מאוד, אפשר להתגמש ולהשאיר אותו פעם או פעמיים בבית, ואפילו לעשות לו 'יום כיף'. אבל החלטה כזו תלוייה גם במצבה של האם: אם יש לה סבלנות, יכולת וכוח – האירוע עשוי להיות חיובי, אבל אם היא מרגישה שאין לה כוחות, עדיף להתעקש על הליכה לגן, מאשר לגרום לתסכול נוסף. 

הטיפים שלנו - והפעם: כיצד לשרוד אחרי לידת הילד השני ?

1. חלקו את כובד המעמסה בין שני ההורים, ואם אפשר -  דאגו שתהיה לכם עזרה נוספת.
2. הכניסו להורות גמישות מחשבתית. לא כל מה שהיה אפשרי בפעם הראשונה, יתאים אחרי הלידה השניה וזה בסדר גמור.
3. הקדישו זמן יום-יומי וקבוע לילד הגדול, שבו יהיה ביחידות עם אבא או עם אימא .
4. אם הילד בגיל 5-4 תכננו עמו את הזמן המשותף, אפילו אם הוא קצר. שאלו אותו כיצד היה רוצה לבלות עמכם.
5. אל תנסו למנוע מהבכור לבטא רגשות. נסו להבינו ולגלות כלפיו אמפתיה.
6. עזרו לילד להביע את תחושותיו במילים.
7. אל תפחדו מיצירת הרגלים חדשים. ככל שתהיו גמישים יותר, כך הילד יתגבר על המשבר בקלות יחסית ובמהירות.
8. אפשרו לבכור להתקרב אל התינוק, ולקחת חלק "מעשי" בחייו. (כמו, למשל,  להביא את המגבונים).
9. קבלו כל עזרה שמוצעת לכם, בלי להתבייש, ואפילו אם בפעם הראשונה "הסתדרתם לבד".
10 . והכי חשוב : זכרו שבסופו של דבר כל "חלקי הפאזל" יסתדרו מחדש, ואתם תגלו את העונג שבלהיות משפחה.

למאמרים נוספים:
בנושאי הריון ולידה
בנושאי הנקה
בנושאי תינוקות
בנושאי הורות

לדף הראשי של הכתבות בנושא ילדים

חוגים, סדנאות והפעלות מיוחדות בדף הראשי של פעילויות לילדים.


על ציר הזמן

שלח לחבר > גרסה להדפסה >