כתבו לנודברו איתנו

תינוק נושך

אנחנו לא מאמינות שזה קורה, אבל תינוקות נורמלים...נושכים כחלק מתהליך ההתפתחות הטבעי.

מאת: דיאנה אידלמן. 

את יושבת בנחת על בכורסא האהובה עליך ומניקה, חיה לרגעים מתוקים וספורים את המציאות שבה ההרמוניה שוררת בבית. החיבור המיוחד בינך לבין תינוקך המלאכי הוא מה שכפי הנראה התכוונו אל שדיברו על מהות האימהות ואיזון פנימי, כאשר לפתע... את מרגישה כאב עצום, כאילו חותכים אותך בבשר החי. את יוצאת מהמבט הזגוגי והבהייה ששהית בהם, פעורת פה, מסתכלת למטה  ורואה את תינוקך האהוב מחזיק ב-6 שיניו החדשות והלבנות את הפטמה שלך, כמו בת ערובה של  מחבל שבע רצון של החמאס.

ואת -  שמעולם לא הרמת קול או יד על תינוקך; את - שהדבר הקשה ביותר שאמרת אי פעם לתינוקך (כאשר חופן שיערותיך בידיו) היה: "חמודי- זה לא נעים לאמא- לא מושכים בשיער", מוצאת עצמך צורחת בווליום חזק מכפי ששמעת את עצמך אי פעם:"לא!! ! איי!!!.."זה כואב!!!! 
ומרחיקה מהשד  את תינוקך.

הקטן, המום למראה עיניו ולמשמע אוזניו...לא יודע אם לבכות או לצחוק ובוחר כמובן...לבכות. את המומה מכך שצעקת ודחפת...בוכה יחד איתו.

לפעמים נשיכה היא רק נשיכה
זיגמונד פרויד טען שכולנו מונעים על ידי דחפים לא מודעים של תוקפנות ומיניות. לכאורה, הנשיכה בשד המניק מאוששת את התיאוריה... ובגדול.  מה יותר ברור מזה?

אמהות רבות ממש נעלבות מ"הנשיכה". הן אינן מבינות כיצד יכול להיות שהמלאך מגלה תוקפנות שכזו, ולמה הוא מוציא אותה דווקא על זו שהחזיקה אותו ברחמה 9 חודשים, ילדה אותו, והינה המקור למזון המנצח שלו. אחרות כואבות יותר את עצם הכעס העצום שהרגישו כלפי תינוקן חסר הישע, וחורטות בליבן לעד את הבכי הגדול שנוצר בגללן. "איך יכולתי לעשות לו את זה? לא ייתכן שהוא התכוון לפגוע בי!"

אני רוצה בשלב זה להישען דווקא על אמירה אחרת של הזיגמונד, ששרדה אף היא את משוכת הזמן: "לפעמים סיגר הוא סתם סיגר" על לשון: "לפעמים נשיכה היא רק נשיכה".